1. כללי

​חוק חופשה שנתית, תשי"א (1951) קובע כי ערך יום חופשה לעובד "בשכר" יחושב לפי "שכר העבודה היומי הממוצע" של העובד.

"שכר עבודה יומי ממוצע" הוא הסכום המתקבל מחילוק השכר ששולם לעובד בשלושת החודשים שקדמו לחופשה ב-90. מומלץ לערוך את החישוב בהתאם לגובה השכר בשלושת החודשים האחרונים שקדמו ליציאה לחופשה.

לפי סעיף 10(א) לחוק חופשה שנתית, דמי החופשה שעל המעסיק לשלם לעובד יהיו בגובה שכר העבודה "הרגיל" של העובד.

2. רכיבי השכר הנכללים בערך יום חופשה

לפי סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית והפרשנות שהוענקה לסעיף זה בפסיקת בתי הדין לעבודה, המונח "שכר עבודה" (כבסיס לחישוב דמי החופשה) מתייחס לכל תמורה (בכסף ו/או בשווה כסף) המשולמת לעובד ע"י המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות של העובד. בהתאם לכך, תמורה המשתלמת לעובד עבור עבודה בשעות נוספות ו/או עבור כיסוי הוצאות מיוחדות ששולמו לעובד- לא תיכלל ב"שכר העבודה" לצורך חישוב דמי החופשה לעובד.

לאור האמור, רכיבי השכר כגון: שעות נוספות, שכר עבור עבודה ביום המנוחה השבועי, אש"ל, נסיעות, אחזקת רכב וטלפון (לא מדובר ברשימה ממצה), לא יכללו ב"שכר עבודה" לצורך חישוב גובה דמי החופשה להם זכאי העובד. מנגד, בנסיבות מסוימות, בונוסים ותמריצים המשולמים לעובד במסגרת עבודתו ייתכן וכן יכנסו תחת ההגדרה של "שכר עבודה".

3. סיכום

דמי החופשה של עובד בשכר יחושבו באופן הבא: שכר רבע השנה שקדמה לחופשה X מס' ימי החופשה של העובד / 90.

מעוניינים בייעוץ משפטי? צרו קשר עם עו"ד אבי טסמה בטלפון 050-7573158